החלטה בתיק ת"ט 11270-05-12

1.         הנתבע מתנגד לביצועו של שטר חוב על סך 35,000 ש"ח לפרעון ביום 07.06.2007 אשר הוגש לביצוע בתיק הוצל"פ 22-04378-07-7, ובו נרשם הנתבע כחייב מס' 2.

            ראשיתו של ההליך בהסכם לשכירות בין מרדו טל, אחיו של הנתבע, לבין המנוח שמעוני גבריאל, ז"ל.

            מרדו טל, להלן - החייב העיקרי, הינו החייב מס' 1 בתיק ההוצל"פ הנ"ל אשר הגיש התנגדות בשנת 2007, אשר נדונה במסגרת תא"מ 1363/07 ובה ניתן ביום 14.09.2010 פסק דין כנגד החייב העיקרי, להלן - ההליך הקודם.

            המבקש הגיש התנגדותו ובקשה להארכת מועד, בה טען כי נודע לו על התיק רק ביום 01.04.2012 כתוצאה מהליכים אשר ננקטו כנגדו בתיק ההוצל"פ.

בדיון מיום 18.10.2012 ניתנה החלטתי לפיה יש לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד, ואין לקבל את טענת התובעת כי החייב העיקרי התגונן גם בשמו  של הנתבע, נוכח העובדה שרשם את שמו בהתנגדות.

אין חולק כי ההליך הקודם מול החייב העיקרי לא הובא לידיעת הנתבע, לא נטל הוא בו חלק פעיל, בין אם כעד או בכל דרך אחרת, וב"כ התובעת לא טרח, עד להגשת התנגדותו של הנתבע, להביא לידיעתו את דבר קיום ההליכים מול החייב העיקרי.

2.         הנתבע טוען טענות לפיהן לא קיבל הודעה על הפרתו של החייב העיקרי את הסכם השכירות ומאחר ואין חולק כי החייב העיקרי חוייב בדמי שכירות מיום 24.11.2006 ועד ליום 31.05.2007, לאחר תקופת השכירות המקורית, אין ערבותו חלה על חוב זה.

            עוד טען הוא כי מאחר ולא נמסרה לו הודעה במועד בדבר הפרת הסכם השכירות, אין הוא חייב בתשלום, מאחר ויכל לגרום לכך שישולמו התשלומים במועד, ולהפחית את חובו. כן נטען כי נוכח פסק הדין בהליך הקודם אשר הפריד את חובו של החייב העיקרי בין הסכם השכירות לו ערב לבין הרחבה לדירת הסטודיו, אין הוא חייב בגין רכיב זה; לכל היותר חבותו הינה בגין הסכום שנפסק בהליך הקודם בגין הדירה לה ערב, ומאחר ושילם סכום זה בדרך של מימוש כספים בתיק ההוצל"פ אינו חייב עוד דבר.

3.         התובעת הגישה בקשה לקבוע כי הנתבע מנוע מלהתגונן, ויש לדחות את התנגדותו מכוח מעשה בית דין, השתק עילה ופלוגתא נוכח פסק הדין בהליך הקודם.

            בפועל, מאחר ומבוקש לקבוע כי הנתבע מנוע מלהתגונן בייחס לסך של 16,308 ש"ח אשר נפסקו כנגד החייב העיקרי בסעיף 44 לפסק הדין בהליך הקודם, ממילא יש לקבל את ההתנגדות לגבי יתרת הסכום ולא היה מקום לבקש לדחות את כל ההתנגדות.

            לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי ניתן לקבוע שיש לדחות את ההתנגדות מחמת מעשה בית דין.

            בפי הנתבע טענות הגנה החיצוניות לטענותיו של החייב העיקרי, טענות אשר לא נסתרו בשלב זה, ודי בהן כדי לאפשר לו להתגונן כנגד שטר החוב. עצם העובדה כי סעיף מס' 6 להסכם השכירות אפשר להאריך את השכירות עד לאוגוסט 2007 אינה מונעת מבעד הנתבע לטעון כי בהיעדר הודעה מפורשת על הארכת ערבותו עד למועד האמור, ועל הפרות החייב העיקרי, לא חלה ערבותו על התקופה שמעבר ליום 23.11.2006.

            לפיכך, ומאחר ולא נסתרו כל טענות הנתבע במישור דיני הערבות, ממילא יש לתת לו רשות להתגונן. מעבר לכך, בפני הנתבע טענה נוספת והיא  כי התובעת הוסיפה את שמה לשטר, לאחר פטירת המנוח, ולכל הפחות עליה לעתור היום בצורה מסודרת לתיקון התביעה ולצרף את כל היורשים כתובעים - דבר אשר טרם נעשה בתביעה זו.

4.         בתגובת הנתבע לא התייחס הוא כלל לטענה כי קיים השתק פלוגתא ביחס לחובו של החייב העיקרי בסך של 16,308 ש"ח לתקופה שמיום 24.11.2006 ועד ליום 31.05.2007, ודי בטעם זה כדי לקבוע כי קיים השתק פלוגתא בייחס לקביעה זו. אולם, כאמור לעיל, עצם הפלוגתא אינה מונעת את יתר טענות ההגנה.

            לגופה של טענת ההשתק, אין בידי לקבל את טענת התובעת. לא ניתן לטעות כנגד נתבע טענת השתק עילה. באשר להשתק פלוגתא, אכן כלל מעשה בית דין יכול ויורחב גם כלפי צד זר להליך אשר יש לו "קרבה משפטית" לבעל הדין, אולם כל מקרה נבחן לגופו ויש להראות כי לבעל הדין הזר הייתה אפשרות להשפיע על ההליך הקודם, ניתן לו יומו, או לכל הפחות ניתנה לו האפשרות להשתתף בהליך וקיימים טעמים המצדיקים למנוע מבעדו להתכחש לתוצאות ההליך הקודם.

            בניגוד לעמדת התובעת, עקרון ההדדיות לא חל באופן מלא ובתי המשפט יצרו במודע חריג לעקרון ההדדיות, בהעניקם לחייב המשני אפשרות לטעון טענת מניעות דיונית כלפי נושה הבא לתבוע אותו בגין חיוב יחד ולחוד שנטל כלפיו עם החייב העיקרי, לאחר שתביעתו כנגד החייב העיקרי נדחתה (ראה, נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, תשנ"א - 1991, עמ' 451; להלן - זלצמן).

            ככלל נושה אשר הגיש ראשית תביעה כנגד החייב העיקרי ונקבעה פלוגתא כנגדו, חסום מפני קביעת ממצא אחר בהליך נפרד. אולם מקום בו זכה בתביעתו כנגד החייב העיקרי ולאחר מכן הגיש תביעה כנגד החייב המשני, יחול הכלל הרגיל לפיו פסק הדין שניתן בתביעה נגד אחד החייבים אינו קושר כמעשה בית דין את החייבים האחרים שלא היו צדדים להליך הראשון. התובע חסום בפלוגתא שנקבעה כנגדו ומנגד הנתבע במקרה כזה רשאי לבקש להביא ראיות להוכיח כי אינו חייב את מלוא הסכום שנפסק (ראה זצלמן, עמודים 455-456).

במקרה דנן ומאחר והנתבע לא טען כי ביכולתו להוכיח כי החייב העיקרי לא חב את הסכומים שנפסקו ולא הגיב לטענת השתק הפלוגתא, אין צורך להידרש בשנית להוכחת רכיב זה, אולם מסקנה זו אינה משנה את התוצאה הסופית לפיה יש לתת לנתבע רשות להתגונן.

5.         לאור כל האמור לעיל, התנגדותו של הנתבע לביצוע שטר החוב מתקבלת.